מות יומת המלך מאת מרי רנו רומן היסטורי
התגליות האחרונות ביוון ובכרתים מחזקות את ההנחה כי הגיבור האגדי תסיאוס לא היה אגדה אלא מלך באתונה, מנהיג רב פעלים בזמנו כאלכסנדר הגדול בזמנו. תיאור התרבות המינואית בסגנון מרתק ביותר.
מרי רנו 1905-1983 אנגליה. מרי רנו הוא שמה הספרותי של מרי שאלאן. הרומנים הראשונים שלה זכו בפרסים. היגרה לדרום אפריקה ושם היתה פעילה בתנועות נגד האפרטהייד. בשנת 1956 החלה לכתוב רומנים שבמרכזם יוון העתיקה, בכללם הטרילוגיה על חיי אלכסנדר הגדול: אש משמיים, הנער הפרסי, ומשחקי קבורה. למרות שלא הייתה בקיאה בספרות קלסית, זכתה להוקרה על הקפדנות ללא דופי שבה הקימה לחיים את העולם היווני. יחסה האוהד לאהבה בין גברים קירב את ספריה גם ללב קהל קוראים רחב בקהילת ההומוסקסואלים. חלק מדעותיה היו במחלקות למשל, מה שאמרה על דמוסתנס שכנואם הייתה הפרזה גדולה בהערכה אליו. הוא לא היה אחר מאשר רשע מרושע. הוא היה פחדן בקרב, למשל בקרב כירוניה, וגם לקח שוחד. כמו כן, ניסה לפגוע מינית באלכסנדר, שהייתה הפרזה גדולה בהערכת כושר הנאום של דמוסתנס, שלא היה, לדעתה, אלא תועמלן מרושע. היא טענה ש"גם ההערכה שזכה לה האיש עצמו הייתה מוגזמת לאין שיעור. הוא היה מושחת. דבר ידוע הוא, שהאיש לקח שוחד ותמיכות מן הפרסים. הוא היה פחדן, בקרב כירוניה הוא זרק את המגן והנשק ונס על נפשו. הוא היה אכזר, מעולם לא גילה חמלה למישהו, אם במילה ואם במעשה. כל אלה הן עובדות ידועות היטב." נוסף לכך, רנו הציעה שתי תאוריות חדשניות על דמוסתנס:הוא ניסה לפגוע מינית באלכסנדר הצעיר, בלי לדעת את זהותו, כשדמוסתנס היה שליח למקדוניה. דמוסתנס היה בין השותפים לקשר ההתנקשות בפיליפוס השני.